מידות תג שם לכנס: איזה גודל, איזה כיוון ואיך תולים אותו

המידה הנפוצה ביותר לתג שם בכנס בישראל היא 95×135 מ”מ לאורך. אם התג מכיל רק שם ושם ארגון, 95×110 מ”מ לאורך יספיק ויישב יפה יותר על החולצה. אם מדפיסים במקום על מדפסת תרמית, המידה המעשית היא 102×63 מ”מ לרוחב. ו-90×120 מ”מ הוא הפשרה הנוחה בין השניים. כל השאר – הכיוון, שיטת התלייה והגופן – נגזר משתי שאלות: כמה מידע צריך להיכנס לתג, ומה אמור לקרות איתו בזמן האירוע.

המידות הנפוצות ומה כל אחת מאפשרת

95×135 מ”מ לאורך

זו ברירת המחדל של כנסים מקצועיים. השטח מאפשר שלוש שורות טקסט בגופן גדול – שם פרטי ומשפחה, תפקיד, ארגון – ועוד מקום ללוגו בראש התג, לקוד QR בתחתיתו, ולפס צבע שמסמן סוג משתתף. בתג הזה אפשר להציג היררכיה ברורה: השם גדול ובולט, ומה שסביבו קטן יותר. זו הסיבה שהוא מתאים לכנסים שבהם אנשים אמורים לזהות אחד את השני מרחוק, בלי להתכופף.

95×110 מ”מ לאורך

אותו רוחב, נמוך יותר. המידה הזו מתאימה כשהתג מכיל שם וארגון ולא יותר מזה. היא יוצאת פחות כבדה על החולצה, לא מתהפכת כל כך בקלות, ומתאימה לאירועים קצרים – ערב השקה, מפגש לקוחות, יום עיון. אם אתם מתלבטים בין שתי המידות לאורך, שאלו את עצמכם אם באמת צריך קוד QR גדול על התג עצמו, או שהסריקה תתבצע מהטלפון של המשתתף.

102×63 מ”מ לרוחב

המידה המעשית להדפסה במקום. מדפסות תגים תרמיות עובדות על גליל או על מדיה בפורמט רוחבי, והמידה הזו היא מה שיוצא מהן מהר ובאיכות אחידה. השטח קטן יותר, ולכן העיצוב צריך להיות קפדני: שם גדול, ארגון מתחתיו, וקוד אחד. היתרון מתבטא ברגע שמשתתף מגיע ללא רישום מוקדם או עם טעות בשם – התג מודפס תוך שניות ואף אחד לא ממתין. מי שמתכנן הדפסה בעמדה כדאי שיקרא גם איך בוחרים עמדות רישום לאירוע לפני שהוא קובע מידה.

90×120 מ”מ

מידה בין-ביניים לאורך. רוחב מעט צר יותר, גובה בינוני. היא פופולרית כשרוצים תג לאורך שיכיל שם, תפקיד ולוגו, אבל בלי נפח של 135 מ”מ. גם כאן אפשר להכניס קוד QR, בתנאי שהוא לא מתחרה על מקום עם הטקסט.

לאורך או לרוחב

הכיוון הוא לא עניין של טעם, אלא של מה שהתג צריך לעשות.

תג לאורך נותן לכם גובה. הגובה הוא מה שמאפשר להפריד בין שורות, לתת לשם גופן גדול באמת, ולהשאיר למטה שטח שקט לקוד. תג לאורך נתלה על שרוך בשני חורים או בחור אחד, ובדרך כלל נראה מסודר יותר על בגד.

תג לרוחב נותן לכם שורה ארוכה. זה יתרון כששמות הארגונים ארוכים – “המרכז הרפואי על שם…” לא נשבר לשלוש שורות. זה גם הפורמט שמדפסות תרמיות מוציאות באופן טבעי. החיסרון הוא שפחות מידע נכנס לפני שהתג מתחיל להיראות צפוף.

כלל אצבע שעובד: אם אתם מדפיסים מראש ורוצים תג מעוצב – לאורך. אם אתם מדפיסים במקום בזמן הצ’ק-אין – לרוחב. ואם אתם עושים גם וגם, החזיקו מידה אחת לכל שיטה ואל תנסו להכריח את אותו עיצוב להיכנס לשתיהן.

מה נכנס לתג ובאיזה סדר

השם הוא העיקר. לא הלוגו, לא הכותרת של הכנס, לא הסיסמה. הלוגו יכול להיות בראש התג בגודל צנוע, והכותרת של האירוע בכלל יכולה לא להופיע – מי שעומד באולם יודע באיזה כנס הוא נמצא.

סדר שעובד ברוב התגים: שם פרטי ושם משפחה בגופן הגדול ביותר, ארגון מתחתיו בגודל בינוני, תפקיד אם יש מקום – בקטן. פס צבע או מילה אחת (“מרצה”, “סגל”, “ספק”) מסמנת סוג משתתף בלי להעמיס טקסט. אם האירוע כולל כמה אולמות או הרשאות שונות, הסימון הזה הוא מה שמאפשר לבקר בכניסה להחליט בשנייה, וגם מה שמתחבר לבקרת כניסה לאולמות כשהיא מופעלת.

כלל אצבע לגופן: אם אתם לא מצליחים לקרוא את השם ממטר וחצי מרחק בהדפסת ניסיון, הוא קטן מדי. אל תסמכו על המסך – הדפיסו תג אחד אמיתי על החומר האמיתי, החזיקו אותו על החולצה ותסתכלו עליו ממרחק של שיחה.

שאלה שחוזרת: שם באנגלית או בעברית. בכנס מקומי – עברית בגדול ואנגלית קטנה מתחת אם יש אורחים מחו”ל. בכנס בינלאומי – הפוך. שני שמות באותו גודל יוצרים תג עמוס שאף אחד לא קורא.

איך תולים את התג

התג עצמו הוא רק חצי מהעבודה. השיטה שבה הוא נתלה קובעת אם הוא יישאר קריא או יסתובב לכל הכיוונים.

שרוך לצוואר הוא הפתרון הנפוץ. שרוך לתג שם מורכב משני חצאים שיורדים מהצוואר ונפגשים בסוגר בתחתית. אם לשרוך יש אביזר אחד, התג תלוי בנקודה אחת ומסתובב בחופשיות – מה שבפועל אומר שבחצי מהזמן רואים את הגב שלו. אם לשרוך שני אביזרים, התג מוחזק בשני חורים, יושב שטוח ולא מתהפך. בכנסים שבהם זיהוי הדדי חשוב, שני אביזרים עושים הבדל גדול יותר מכל שינוי עיצובי.

האביזר עצמו הוא בדרך כלל תפס תנין או קרבינר מסתובב. התפס פשוט ונוח להצמדה ישירה לכיס או לצווארון. הקרבינר המסתובב מאפשר לתג להתיישר לכיוון הנכון מעצמו ומתאים כשהתג כבד או עבה יותר.

סוגר בטיחות – חיבור בעורף שנפתח בלחיצה – שווה את תשומת הלב כשהקהל כולל ילדים, או כשהאירוע מתקיים לצד ציוד, מכונות או מתקנים שאפשר להיתפס בהם. באירוע עסקי רגיל זו העדפה; באירוע עם סיכון מכני זו החלטה בטיחותית.

קליפס ישיר לבגד בלי שרוך הוא אפשרות לתגים קטנים ולאירועים קצרים. היתרון – התג יושב גבוה וקרוב לפנים. החיסרון – חורים בבגד ותג שנופל.

נקודה טכנית שמתפספסת: מקמו את חורי התלייה בעיצוב לפני שאתם מסיימים אותו, לא אחרי. חור שנוקב באמצע השם או בקצה הלוגו הוא התקלה הנפוצה ביותר בתגים שמגיעים מהדפוס, והיא מתגלה כשכבר אין זמן לתקן. השארת שוליים נקיים של כמה מילימטרים בראש התג פותרת את זה מראש.

לפני שמזמינים

החליטו קודם איך התגים מיוצרים – מראש, במקום, או שילוב – כי זה קובע את המידה ואת הכיוון. אחר כך בחרו את המידה, ואז עצבו לתוכה. הסדר ההפוך, שבו העיצוב מוכן ואז מחפשים מידה שתכיל אותו, מסתיים בטקסט שמוקטן עד שהוא לא נקרא.

הדפיסו דוגמה אחת לפני הכמות, על אותו חומר ובאותה מדפסת. בדקו את התג בשרוך, על החולצה, עומד – לא מונח על שולחן. ואם האירוע כולל מספר סוגי משתתפים, הכינו דוגמה מכל סוג ובדקו שהם נבדלים זה מזה במבט אחד.

מי שרוצה להיכנס לרזולוציה של קבצים, שוליים ותהליך ההדפסה עצמו ימצא את הפרטים במדריך הכנת תגי שם, ואת מגוון התגים עצמם בעמוד תגי השם.

נשמח לעזור

ב-MYNET אנחנו מפיקים רישום ותגים לכנסים מאז 1999, ועיצבנו מספר לא מבוטל של תגים בכל אחת מהמידות האלה. אם אתם מתלבטים באיזו מידה לבחור לאירוע הספציפי שלכם, כתבו לנו ונעבור על זה יחד.